בשעת משבר רבים מאיתנו מקבלים החלטות עסקיות קשות וגורליות, האם להמשיך להפעיל את העסק? האם להמשיך בעסק במתכונתו הקיימת?
בעוד שעסקים רבים ימשיכו לפעול בצורה רגילה, לא מעט עסקים יאלצו לצמצם את הפעילות להתייעל והפחית עלויות ובמקרים רבים לעזוב את הנכס ולעבור נכס אחר או לסגור את העסק.
נכון הוא, שבהתאם לחוק, ארנונה כללית חלה על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס – המחזיק בנכס.
יחד עם זאת, הואיל והרשויות המקומיות לא יכולות לדעת בכל זמן נתון מי מחזיק בכל נכס בתחומן. החוק מחייב כל בעל או מחזיק של נכס להודיע לרשות המקומית על חדילתו להחזיק בנכס. ללא מתן ההודעה על הפסקת החזקה בנכס, תמשיך הרשות המקומית לחייב אותו בארנונה.
חשוב לדעת, שהפסיקה מקיימת בדווקנות את תכלית החוק המחייב להודיע על הפסקת החזקתה בנכס.
נישומים רבים עותרים לבתי המשפט בדרישה להורות לרשויות המקומיות לבטל חיובי ארנונה והליכים גבייה בגינם, מקום בו אין מחלוקת שאחר החזיק בנכס. אולם, עפ"י רוב, בתי המשפט אינם מסייעים לנישומים אלו ושולחים אותם להליכים אזרחיים נגד המחזיק החדש או בעל הנכס.
לכן חשוב לדעת, שלא די בעזיבת הנכס כדי לפטור מתשלום הארנונה, אלא יש להודיע בכתב לרשות המקומית על עזיבת הנכס ע"מ לפטור מחיובי הארנונה.
